DIR
Playing to treat autism
לצפיה בכתבה באתר CBC »
מודל ה-DIR
מודל ה-DIR הוא מודל מקיף לטיפול בילדים עם בעיות התפתחותיות ורגשיות שונות, ולקויות על הקשת האוטיסטית בפרט. מודל זה פותח על ידי דר' סטנלי גרינשפן, פסיכיאטר ילדים ודר' סרינה וידר, פסיכולוגית קלינית. עבודה טיפולית על פי המודל מתרחשת כבר 30 שנה בארה"ב ומעל לעשור בישראל.
גישה זו התפתחה מתוך הבנת החשיבות של יחסי האנוש והרגש (אפקט) הנלווה אליהם להתפתחות. המודל מבוסס על חקירת היחודיות של כל ילד וילד, הבנת תהליכי העיבוד והפרופיל החושי של הילד, התפקוד השפתי והבנת השפה, ואיך הילד מתנהל בתוך קשר. מתוך הבנה זו נבנית תכנית טיפולית מתאימה לילד ולמשפחה.
המודל מתייחס לשלושה מרכיבים מרכזיים:
D = Development
אלו שלבי ההתפתחות על פי גרינשפאן וווידר, אשר לוקחים בחשבון את ההתפתחות של הילד במובנים תחושתיים, מוטורים, שפתיים וקושרים את אלו להתפתחות רגשית ולסביבה בה גדל הילד. הגיל שמצוין פה הוא הגיל שבו מתחיל השלב להיות מרכזי בהתפתחות אך אלו ממשיכים ומתפתחים לאורך השנים הראשונות בעיקר:
- שלב 1 - ויסות עצמי ועניין בעולם - 0-3 חודשים
- שלב 2 - פיתוח אינטימיות - 2-7 חודשים
- שלב 3 - תקשורת הדדית - 6-9 חודשים
- שלב 4 - תקשורת מורכבת (תחושת "עצמי" מורכבת ארגון התנהגותי פתרון בעיות ויכולת הפנמה) - 12-18 חודשים
- שלב 5 - רעיונות רגשיים - 24-30 חודשים
- שלב 6 - חשיבה רגשית - 30-36 חודשים
I = Individual
כל ילד נולד עם פרופיל נוירו ביולוגי יחודי משלו, אנחנו צריכים להכיר את הפרופיל של הילד, להבין איך מגיבות מערכות החוש שלו, האם הוא רגיש במערכת חושים מסוימת, מה עוזר לו להיות פנוי לפעילות ומה מסיח את דעתו, איך הוא מעבד מידע שפתי, איך הוא מעבד מידע חזותי מרחבי, ואיך הוא מתנהל מבחינה מוטורית בסביבה.
R = Relationship
מהם דפוסי האינטראקציה בתוך קשר. אנו רוצים להכיר את היחסים של הילד עם הסביבה הקרובה שלו, להבין את הסביבה החברתית תרבותית שלו ואת דפוסי היחסים בתוך המשפחה. הבנת היחסים מאפשרת לנו להבין טוב יותר את דרכי ההתערבות הנכונים והמתאימים לכל ילד ומשפחתו.
Floor Time (FT)
הליבה של מודל ה-DIR - זו שיטת טיפול אשר בה המטפל או ההורה משחק עם הילד כאשר האפקט (Affect) הוא המנוע והמניע להמשך האינטראקציה. העקרונות העומדים בבסיס שיטה זו הופכים בדרך כלל להיות חלק בלתי נפרד מן האינטראקציה היומיומית עם הילד.
רגשות נותנים כיוון לפעולותינו ומשמעות להתנסויותינו, הם מאפשרים לנו לאחסן ולארגן את ההתנסויות שלנו, לפתח התנסויות חדשות, לפתור בעיות ולחשוב. ב-FT אנחנו עוזרים לילד באמצעות האפקט לחבר בין הכוונה להתנהגות. ילדים על הספקטרום זקוקים "לאימון" רב ובכל פעם שאנחנו עובדים עם הילד בשמחה ובספונטניות ועוקבים אחרי מה שמעניין אותו אנחנו עוזרים לו ליצור את הקשר בין רגשות להתנהגות, בהמשך בין רגשות למילים ולהתקדם בסולם ההתפתחות. זמני FT הם חלק מרכזי בתכנית טיפולית על פי מודל ה-DIR, נהוג לשאוף ל 6-8 זמני משחק ביום שמשך כל אחד מהם בין 20-40 דקות.
ל-FT שתי מטרות מרכזיות שלעיתים עובדות ביחד ולעיתים באופן מנוגד, אך תמיד צריך לקחת אותן בחשבון.
מטרה ראשונה - לזהות את הדבר המשמעותי לילד וללכת איתו, לגלות מה טבעי לילד.
למה אנחנו עושים זאת? אנחנו רואים בהתנהגות החופשית של הילד חלון לעולם הרגשי והמנטאלי שלו. דרך התבוננות על "מה הילד בוחר לעשות" אנחנו מקבלים תמונה של הדברים הגורמים לילד הנאה ומניעים אותו. אם ילד בוהה במאוורר, הולך על קצות אצבעות ועוד, יתכן שנחשוב שאנחנו רוצים להפסיק את ההתנהגות הזו, אבל חשוב שנבין שמשהו בהתנהגות זו הוא משמעותי או גורם לו הנאה. לכן, תחילה נשאל את עצמנו "למה הילד עושה את זה?". אם נענה שזה בגלל שהוא מאובחן על הספקטרום וזה מה שילדים כאלו עושים, זה אינו מענה מספק. הילד, בלי קשר לאבחנה, הוא אדם בעל רגשות ורצונות אמיתיים. לכן, אם ילד לא יכול לבטא את מה שהוא מרגיש או רוצה, התפקיד שלנו הוא לחקור ולנסות להבין מה משמעותי או מהנה בשבילו על פי ההתנהגות אותה הוא מראה.. ננסה כל העת להבין את המניע אותו ועל ידי כך להצטרף לעולמו.
מטרה שנייה - להביא את הילד לעולם של שיתוף איתנו.
אנחנו רוצים להגיע למצב בו הילד ירצה להיות בקשר הדדי איתנו. ילד ירגיש קירבה כאשר הוא ירגיש שאנחנו מכבדים ומתעניינים במה שמענין אותו, ברגע שיפסיק להתנתק מאיתנו אפילו לרגע ויחייך אלינו או יהיה סקרן לפעולה הבאה שלנו, נראה זאת כהתחלה של שיתוף. ברגע שהילד נהנה מהשיתוף איתנו נוכל להתחיל לטפס בסולם ההתפתחותי. השאיפה שלנו היא לעזור לכל ילד להגיע לשלב בו יוכל להיות אמפטי, יצירתי, בעל יכולת חשיבה ומודעות.
המטרה שלנו בעבודה היא ליצור אינטראקציות שיעודדו את הילד לגדול ולהתפתח ולבסס את השלבים ההתפתחותיים השונים. חשוב לזכור שהתנהגויות רבות הנצפות בילדים עם קשיים בתקשורת הן במידה רבה התנהגויות הגנתיות המתפתחות באופן משני לקשיים בעיבוד של מידע חושי. הקושי בעיבוד המידע גורם לכך שהילד אינו מבין או קולט בצורה שונה את המידע, הבנת הילד והקשיים שלו תאפשר לנו יותר הזדמנויות למגע הדדי איתו.
טכניקות מרכזיות בעבודה של Floor Time
- מה שחשוב זו הדרך ומעגלי התקשורת ולא התוצר.
- התייחס לכל מה שהילד עושה כבעל כוונה ומטרה - יש להתייחס לכל מה שהילד עושה כאילו יש לו כוונה ומטרה, חפש את הרמזים אולי הוא נוגע במשהו, אולי הוא שוכב על הרצפה ואפשר להתחבר לזה. אין תנאים בעבודה של FT, אנחנו מנסים להיכנס לארגון של הילד. אנחנו יכולים ליצור פיתוי ליוזמה על ידי האפקט שלנו, הנוכחות שלנו, התוכן לא חשוב אלא רק התהליך.
- עזור לילד לעשות מה שהוא רוצה לעשות.
- הבדל את תגובותייך מתגובות הילד.
- משוך את תשומת לב הילד באמצעות גרייה סנסורית וע"י פעולות של גירוי-תגובה.
- תן לילד לפתור בעיה.
- אל תיקח "לא" כדחייה.
- עודד את הבחירות והחקירות של הילד.
- תן להתנהגויות "ישנות" פרשנויות "חדשות"
- "מתח" את רצון הילד ע"י תגובות "לא מבינות" (playing dumb)
- אל תיסוג ואל תיבהל מהכעס של הילד.
- כל תגובה של הילד היא בסיס לתגובה "נגדית" שלך (מעגלי תקשורת)
- פתח את הדלת לעולם הסימבולי.
- לפתוח ולסגור מעגלי תקשורת רבים ככל האפשר - במעגל תקשורת הילד יוזם המבוגר מגיב והילד מגיב למבוגר, אין זה תורות אלא התייחסות לאדם שממול.
- להרחיב מעגלי תקשורת - המטפל משחק, השיחה שהוא יוצר היא משחקית, מצד אחד תומכת ברעיון של הילד ומצד שני מציבה מכשולים. המכשולים הם על מנת לעודד את הילד לפתור בעיות. בתהליך הזה נוספים עוד ועוד מעגלי תקשורת, אשר מאפשרים לילד להעמיק את הרעיון, מאפשרים לו להתמודד עם משימות הקשורות לתכנון מוטורי, לתפיסה מרחבית ולהדדיות.
- ליצור אווירת משחק - יש ילדים שיתאימו להם מעט גירויים בחדר ויש כאלו שיתאימו להם הרבה גירויים. לנסות להימנע ממשחקים מובנים המפחיתים אינטראקציה ספונטנית.